בספרו האוטוביוגרפי "חיי מריבה " וכן ברשימתו האוטוביוגרפיה "זכרונות מתקופת ההתבוללות , " מרמז מכם ברוד כי האיזון בין שתי התרבויות הסובבות , שאפיין את אורח חייהם של רבים מיהודי פראג בני דורו , היה תוצר של התנהלותם האסטרטגית לנוכח סביבה דו לשונית בלתי יציבה . היהודים , כך טען , נמנעו במודע מלהכריע בשאלת ההצטרפות לאחת משתי התרבויות , הגרמנית או הצ ' כית , משום שלא היה ברור להם יד מי תהיה על העליונה בסופו של דבר . הוויה דו לשונית זו מילאה , לפי ברוד , תפקיד נסיבתי חשוב בהתפתחות הציונות בבירת בוהמיה , באשר היא הייתה בבחינת גורם שעיכב את תהליכי ההתבוללות , וכך היא תרמה , בעקיפין , לשימורה של הזהות היהודית בקרב יהודים דו לשוניים , ומכאן קצרה הייתה הדרך להתעוררות לאומית יהודית ' . בהמשך לדבריו אלו מונה ברוד את שורת "המעוררים , " שכולם מזוהים עם אגודת הסטודנטים "בר כוכבא , " וביניהם שלושה ילידי פראג וחבריו הקרובים מהתקופה ההיא : הוגו ברגמן , הנס קוהן ורוברט ולטש . ואולם , מתברר ששאלת היחס בין דו לשוניות יהודית ללאומיות יהודית בפראג של siecle-de-fin n מעולם לא העסיקה את ההיסטוריונים שעסקו ביהוד...
To the book