ג. עיוור ועלייה לתורה

אגב דיוננו בבושה ובאירוניה הדרמטית נזכרה המימרה מ " ספר חסידים" המבקשת למנוע מעיוור בעינו האחת לעלות לתורה . הלכה ידועה היא כי עיוור בשתי עיניו אינו יכול לעלות לתורה שכן המדובר בעלייה לתורה שמטרתה קריאה , והעיוור אינו יכול לקרוא מן הטקסט הנמצא לפניו . חכמי אשכנז דנו בסוגיה זו , ובדיונים נחשפו גישות חברתיות לעיוורים ולרואים ולמערכת היחסים בין אלה לאלה . והנה , אם נתבונן היטב נראה שהדברים אינם עשויים מעור אחד , ושבמהלך ימי הביניים חלו שינויים ביחס לעיוור בשתי עיניו בכל הנוגע להשתתפותו הפעילה בטקסים בבית הכנסת , ובמיוחד לכשירותו לעלות לתורה . 40 זוהי דוגמה מובהקת למשנה חסידית המשקפת את תפיסתו של מחבר "ספר חסידים " ולאו דווקא את המציאות כפי שראו אותה בני זמנו . לפנינו אחת מדרישותיהם המטא הלכתיות של חסידי אשכנז ; הקשר בין הקורא לבין הטקסט הנקרא בפניו אופייני לתפיסה החסידית ואין הכרח שכך ראו את הדברים כל באי בית הכנסת . מלכתחילה נאסר על העיוור לעלות לתורה משום שעיקר הטקס בימים קדומים דרש מן העולה לתורה לקרוא מן התורה ממש . י' יוסף כהן שעסק בנושא סבר שהסיבה לכך שניתנו הקלות בתחום זה נעוצה בשי...  To the book