ב. המורשה המקראית והתלמודית

אין במקרא כל הסתייגות מנישואין שניים של אלמנה ( למעט לכוהן גדול . ( המקרא מסתפק באזהרה שלא לעשוק אישה אלמנה ולא לפגוע בכבודה ובזכויותיה , אם כי זכויות אלה לא פורטו . האלמנה וילדיה היתומים נמנו עם הרבדים החלשים ביותר בחברה . לכן היתה חובה מוסרית לדאוג לה . דאגה זו כבר נזכרת בחוקי חמורבי ובחוקים אחרים במזרח הקדמון . האזהרות החוזרות ונשנות בתורה ובתוכחות של הנביאים מפני פגיעה באלמנות וביתומים מלמדות על קשייה של האלמנה , על חולשתה ועל מעמדה הירוד בחברה . ברור שאין הכללה זו נכונה לגבי אלמנות ממשפחות אמידות ומיוחסות . במקרא נזכרים בגדים מיוחדים שלבשה האלמנה " ) בגדי אלמנות , "( ויש עדות על נשים שהתאבלו על בעליהן במשך תקופה ארוכה . בתלמוד יש דיון מפורט בזכויותיה הכלכליות של האלמנה . לא נוכל להיכנס כאן לבירור נושא זה , ונסתפק בציון כמה עובדות שהיתה להן השלכה על מעמד האלמנה בימי הביניים . על פי ההלכה התלמודית , לא האישה ירשה את נכסי בעלה המת , אלא 3 כך מסופר על רבים מבעלי התוספות . גם בונא בת דוד , אשתו ( השנייה ?( של רבנו גרשום מאור הגולה , היתה אלמנה . ראה : גרוסמן , חכמי אשכנז , עמ' . 112-11...  To the book