ג. העילות לגירושין

בנישואיה . ואכן , הבירורים ההלכתיים בספרות השו " ת עוסקים בעיקר בשאלת האחריות לעקרות ובפיצויים הכספיים . אם היה ברור שהבעל עקר "והיא באה מחמת טענה " שהיא רוצה ילדים שידאגו לה בזקנתה , כפה בית דין על הבעל לגרשה מיד . ואולם , הרא " ש סבר שאם תבעה את דמי כתובתה יש להמתין עשר שנים אפילו במקרה זה , מחשש שמא נתנה עיניה באחר ולכן היא חפצה בגט . פסיקתו עולה בקנה אחד עם חששותיו שבזמנו "הנשים שחצניות הן " ועם פחדו הגדול מכפיית גט . העקרות הכבידה מאוד על המשך קיומו של התא המשפחתי . לדעת חכמים רבים , המשך הנישואין איננו תלוי ברצונם של בני הזוג . בתלמוד נחלקו האמוראים בשאלה אם בני הזוג רשאים להמשיך ולחיות יחדיו לאחר שחלפו עשר שנים ללא ילדים , או שהם חייבים להתגרש , כדי שיוכלו להינשא מחדש ולקיים מצוות פריה ורביה . חכם אחד מסר בשמו של האמורא שמואל שאין כופין לגרש , ואחר מסר בשמו שכופין לגרש . חכמים בימי הביניים פסקו כדעה השנייה וחייבו את שני בני הזוג להתגרש , אלא אם הבעל נשא אישה נוספת בתקווה שהיא תלד לו ילדים . וכך סיכם זאת הרמב : "ם נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה , הרי זה יוציא ויתן כתובה או י...  To the book