ד. עמדתם של חכמי ישראל בימי־הביניים

ועוד , הרי בהקדמת םמ ) ק " ספר מצוות קטן ) כתב דיש לד . ללמוד מצות הנוהגי ' בהן ויש לה שכר טובה . בהמשך דבריו שם הסתמך מהרי"ל גם על העובדה שנשים הנוהגות להתפלל מברכות על מצוות שהן פטורות מהן , כגון לולב ושופר , ואם כן ראוי על אחת כמה וכמה שיברכו על ברכת התורה . ואולם , הוא קיבל את הקביעה הבסיסית , שיש חשש ללמד "פלפול וסברות " לנשים , כדי שלא לסייע להן להפוך לערמומיות ולעשות את מעשיהן "בהסתר ובצנעה . " דרך אחרת של "הימלטות " מדברי ר ' אליעזר הציע חכם איטלקי אחר במוצאי ימי הביניים , ר ' שמואל ארקוולטי , ששימש ברבנות בפדואה במאה הט '' ז . אף שהוא חורג מהמסגרת הכרונולוגית של חיבורנו , ראוי להביא את דבריו בשל ייחודם . לדעתו , לא זו בלבד שאישה בעלת כישורים אינטלקטואליים הולמים רשאית ללמוד תורה ופילוסופיה , אלא שהיא אף חייבת לעשות כן . האיסור חל מלכתחילה רק על נערות קטנות . הוא נשאל על ידי אישה אם מותר לה ללמוד תורה והלכות כפי שעושים הגברים . אנשים בסביבתה התריעו בפניה שלא לעשות כן : "נקבה , סחור סחור , לאוריתא לא תקרבי ... שלחי ידיך לכישור וכפיך יתמכו פלך ובחכמה תטוי את העזים ולא תעיזי פנים...  To the book