ה. ייבום ופוליגמיה

. 1 ייבום או חליצה הייבום נהג בעם ישראל ובעמים אחרים קודם מתן תורה , כפי שעולה ממעשה תמר ובני יהודה ( בראשית לח , ( והוא נתפס במקרא כמעשה חיובי , הבא להנציח את זכרו של האח הנפטר . מי שנמנע מקיום מצווה זו גנאי הוא לו , עד שקראוהו "בית חלוץ הנעל" ( דברים כה , י . ( אנתרופולוגים העלו השערות שונות ביחס לתופעה זו . בתורה מדובר על הליך של חליצה כאשר אח מסרב לייבם את אשת אחיו הנפטר . ומה דינה של אישה המסרבת להתייבם ? במקרא אין כל התייחסות לכך . ניתן להניח שהתופעה היתה נדירה בתקופת המקרא . הייבום נתפס כחלק מחובותיה של האישה במסגרת הנישואין , והיא העדיפה להתייבם מאשר להישאר אלמנה כל ימיה . הסיפור על תמר מסייע להנחה זו . האישה אף היתה מעוניינת להקים שם לבעלה הנפטר , וגם מסיבה זו היא העדיפה לשוב ולהינשא . בימי הביניים פסקו חכמים רבים שאישה המסרבת להתייבם נחשבת אישה " מורדת , " על כל הכרוך בכך , אלא אם כן יש נימוק משכנע לסירובה . מבחינת האישה היו לייבום יתרונות מרובים . הוא הבטיח לה בדרך כלל ביסוס כלכלי , מקום מגורים , משפחה תומכת ויציאה מאבלה ומבדידותה . זאת ועוד , לעתים קרובות היא היתה סמוכה יחד...  To the book