|
|
עלייתו של רש"ז לעמדת מנהיגות הייתה בגדר מקרה . לא זו בלבד שהוא לא הגיע לעמדה זו בזכות אבות , אלא שהוא לא נכסף אליה כלל . גם כאשר נקרא למלא את החלל שנוצר בהנהגת החסידים ברוסיה הלבנה , בעקבות עלייתם של ר ' מנחם מנדל מוויטבסק ור' אברהם מקליסק לארץ ישראל , הוא נרתע וסירב . רק לאחר שמנהיגים אלה הרבו להפציר בו , הוא התגבר על היסוסיו ונענה להם . לא חלפו אלא שנים מעטות ורש " ז התגלה כמנהיג בולט משכמו ומעלה לעומת מנהיגים חסידיים אחרים בני זמנו . אכן , הצטרפו בו ברש " ז כמד , וכמה מעלות : תלמיד חכם , הוגה דעות מעמיק ומקורי , דרשן מחונן ומארגן מוכשר . לכל אלה נוספו תודעה עמוקה של שליחות , הכרה נחושה בצדקת דרכה של החסידות ורגישות רבה לצרכים של כלל ישראל בקיסרות הרוסית . אם מוסיפים לכל אלה תכונות כגון אומץ לב , תקיפות , נחישות ושליטה עצמית , אין תמה שדמותו של רש"ז מצטיירת כמנהיג כריזמטי במלוא מובן המילה . אלא שכפי שמלמד המעקב אחר השנים הראשונות של מנהיגותו - גם הכריזמה איננה "מתגלה" ביום אחד , אלא הולכת ונבנית בתהליך ממושך ומורכב . העשורים האחרונים של המאה השמונה עשרה והעשור הראשון של המאה התשע עשר...
To the book |
|
|