בשנת תקע ) "א סתיו , ( 1810 בשבוע שחלה בו פרשת ניצבים , שלח רש"ז איגרת אל " יושבי על כסא ההוראה ומורי צדק לעדת ישורון שבקהילת וילנא . " הייתה זו תגובה לאיגרת שקיבל רש " ז מחכמי וילנה , ואשר בה הם התלוננו על אנשי המניין החסידי בעירם "המכשילים את הרבים" בשחיטה בסכינים מלוטשים . מכלל תגובתו של רש " ז עולה שחכמי וילנה ביקשו ממנו להורות לחסידים היושבים בקהילתם להימנע משחיטה זו . בין השאר הסתמכו חכמי וילנה על "גזירת תקל , "ב" היינו האיסור לשחוט בסכינים מלוטשים שנכלל בכרוז שיצא באותה שנה מקהילת ברוד . את עיקר איגרתו הקדיש אפוא רש " ז לדחיית הטיעונים של חכמי וילנה . עם זאת , האיגרת כוללת דברים שיש בהם משום התבוננות רפלקטיבית על תולדות הסכסוך ממרחק של כארבעה עשורים מאז החל . השינוי הקיצוני שחל בינתיים במעמדה של החסידות התבטא בעצם העובדה שחכמי וילנה פנו אל רש"ז ושטחו לפניו את הסתייגותם מהתנהלות החסידים בעירם . לא עוד איסורים , חרמות והלשנות , אלא פנייה אל רש " ז כאל מנהיג חסידי רב השפעה . רש " ז פתח את שורת טיעוניו במניית אזורים נרחבים בתחומי הקיסרות הרוסית שבהם נוהגת השחיטה בסכינים מלוטשים . בכ...
To the book