ד. האם התחרט הגאון על מלחמתו בחסידים?

הייתה זו שוב קהילת וילנה והגאון בראשה , שהובילו את המלחמה בחסידים ובחסידות . הכול החל בכך שבשנת תקנ ( 1796 ) "ו סבב לו בקהילות ישראל שבאשכנז אדם שהציג את עצמו כבנו של הגאון והכריז ברבים שאביו חזר בו מהתנגדותו לחסידים . ואלה הדברים ששם "הבן " בפי "אביו : " אוי לי אנה אקח ימים רבים אשר אוכל לעשות בם תשובה על מה שחלקתי עם אנשים החסידים האלו . אם הייתי בימי חורפי הייתי צם וסופד ובוכה ומתפלל לפני המקום שימחול לי על אשר חלקתי עליהם , והייתי הולך ממקום למקום להוכיח לבני עמינו , מדוע אחרו לבא תחת כנפי המופלגים האלו , ועד אנה יתעצלו בעבודת השם בלב תמים . כאשר נודעו הדברים לגאון הוא רתח מזעם ומיהר לכתוב איגרת הכחשה . באיגרתו , שנחתמה בראש חודש סיוון תקנ , ( 1796 ) "ו הוא כתב בין השאר כדברים האלה : הנה שמעתי ד [ י ] בת רבים , קול ענות חרופין וגידופין אנכי שומע , שהכת אנשי רשע ובליעל , המכנים עצמם בשם חסידים , המתפרצים מפני אדוניהם לאביהם שבשמים , מתפארים וינאמו נאום , שאני חוזר בי מכל מה שאמרתי עליהם עד הנה , ושכעת אני מסכים לכל מעשיהם , וכי זו הדרך שלהם הדרך הישרה . ובדבר הזה המה מצודדים רבים מב...  To the book