|
|
באחד מימות החורף של שנת תקל ( 1772 ) "ב התדפקו על דלת ביתו של ר ' אליהו הגאון מווילנה שני חסידים . הבכיר שבהם היה ר' מנחם מנדל מוויטבםק , מי שפעל באותם ימים כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה . השני היה תלמידו חברו הצעיר ממנו , הלא הוא רש"ז . בעיני שני החסידים הצטיירה הפגישה הצפויה עם הגאון כהרת גורל . נודע להם כי אל הגאון הגיעו שמועות המתארות את החסידים והחסידות באור שלילי ביותר . החשש שמא הגאון ייתן אמון בשמועות אלה ויחליט לפעול כנגד החסידות בפומבי דחף אותם להשתדל להקדים רפואה למכה . בבואם לפגוש את הגאון הם התכוונו לשכנע אותו כי כל הטענות והטענות ששמע על אודות החסידים והחסידות הן משוללות יסוד . אלא שהפגישה עם הגאון לא יצאה אל הפועל . כפי שסיפר רש"ז לימים , פעמיים התייצבו הוא ור ' מנחם מנדל על סף ביתו של הגאון , ואילו הוא "סגר הדלת בעדינו פעמים ; . " רש '' ז הוסיף וסיפר כי "גדולי העיר " וילנה הפצירו בגאון כי ייאות להיפגש עם החסידים , וזאת משום שבוודאי יעלה בידו לשכנע אותם להסתלק מדרכם הרעה ו " יהיה שלום על ישראל . " מסתבר שאותם "גדולי העיר" שיערו שהגאון עלול ליזום מלחמה בחסידים וביקשו ליישב ...
To the book |
|
|