ח. בין כוונה למעשה

עתה פונה רש " ז לבירור הסוגיה של היחס בין כוונה למעשה . הוא פותח דיון זה בהסברת הכלל ההלכתי שככל שמדובר במצוות התלויות במוח ובלב , כגון תפילה , אין יוצאים ידי חובה ללא "מעשה , " היינו דיבור ממש , ועל כן "אם קרא קריאת שמע במחשבתו ובלבו לבד בכל כח כוונתו , לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקרות . " את הנימוק לכלל הלכתי זה תולה רש"ז בתורת שתי הנפשות . הנפש האלוהית איננה צריכה תיקון שהרי היא שרויה כולה בתחום הקדושה . המטרה של קיום המצוות היא אפוא משיכת אור אין סוף לשם תיקון הנפש החיונית . ומאחר שנפש זו קשורה לגוף , הרי גם תיקונה חייב להיות על ידי פעולה גופנית , כגון הגיית מילות התפילה בפה . הדגשת החיוניות של המעשה בעבודת ה' עלולה לעורר את הרושם שרש " ז ממעיט בערך הכוונה , ולא היא ! אמנם כוונה ללא מעשה איננה מספקת , אך כאשר הכוונה מצטרפת למעשה , זוכה האדם להארה אלוהית גדולה לאין ערוך : והארת רצון העליון הזה המאירה ומלובשת בכוונה זו , היא גדולה לאין קץ , למעלה מעלה מהארת רצון העליון המאירה ומלובשת בקיום המצות עצמן , במעשה ובדיבור בלי כוונה , כגודל מעלת אור הנשמה על הגוף , שהוא כלי ומלבוש הנשמה ...  To the book