המעורבות של מנהיגים חסידיים בעסקי הכלל אפיינה את החסידות מאז ראשיתה . הטענה כי מעורבות זו ביטאה עמדה חדשה בשאלות החברה והכלכלה הופרכה זה מכבר . אין ספק אמנם שמנהיגים אלה פעלו מתוך הזדהות עמוקה עם הציבור והיו רגישים למצוקותיו , אלא שלא בכך התבטא החידוש שאפיין את פעולתם . בשונה מן הממסד הקהילתי , שסמכותו נשענה על תמיכת השלטונות , התבססה הסמכות של מנהיגי החסידות על המחויבות של קהל החסידים . מטעם זה הם יכלו למלא את החלל שנוצר בהנהגת הציבור בעקבות ביטול הארגונים הארציים , היינו ועד ארבע ארצות וועד מדינת ליטא , ( 1764-1765 ) והכרסום ההולך ונמשך בסמכויות הקהילה המקומית . מקרה אופייני של התערבות מנהיג חסידי בענייני הכלל אפשר לראות בהשתתפות של ר ' אהרן הגדול מקךלין , תלמידו של המגיד ממזריטש , בתיקון תקנות בענייני מסים בקהילת נםוויז ' בשנת תקכ . ( 1769 ) ט '' מטרת התקנות הייתה להקל את עול המם מעל העניים . אף שמנהיגי הקהילה הם שיזמו את התקנות , הם הזמינו את ר ' אהרן להצטרף אליהם . ר ' אהרן נודע אז כמי שפועל להפצת דרכה של החסידות , והזמנתו לחתום על התקנות משקפת הכרה בסמכותו המוסרית . על המניע להיע...
To the book