הפיקדון

מבארת בפני האב את משמעות המשל , כלומר מגלה לו את דבר האסון , הם מחליטים יחד לא לענות את נפשם בשבת וכגמול על כך עשה להם הקב״ה נס והבנים עמדו חיים במוצאי השבת . ( L ) בדומה למחזור ויטרי ( 5 )* אף בכתב יד פרנקפורט דמיין , ( 6 )* 35 הכתוב בכתיבה אשכנזית ומתוארך למאות השלוש עשרה – ארבע עשרה , נפתח הסיפור באישה אנונימית ששני בניה נפלו לבור בשבת ומתו , והיא מספרת לבעלה משל על שני כתרים של זהב שהפקידו אצלה וביקשו אותם ממנה . ( H ) במוצאי השבת עולים הבנים חיים מן הבור ומשבחים את בוראם . נוסח דומה מאוד מצוי אף בכתב יד בודפשט אוסף קויפמן ( 7 )* 399 הכתוב בכתיבה אשכנזית ומתוארך למאה הארבע עשרה . בשני כתבי היד הללו מושמטת הצעתה של האישה שלא לחלל את השבת , ומומרת בתיאור הדרך אותה נקטו בפועל ״והמתינו עד מוצאי שבת ולא עינו את נפשם״ . גרסת ילקוט המכירי ( 8 )* מעלה את הסיפור בהקשר לפסוק ״אשת חיל מי ימצא״ ( משלי לא , א ) אך מקדים לו תיאורי נשים המקבילות בגדולתן לבעליהן : ״כנגד אברהם ושרה שהיו שקולין כאחד בצדקה ובגמ״ח = ] גמילות חסד ] [ ... ] כמו שמצינו באשת נח שהיו שקולין מעשיה כנח״ . מגמת ההקשר של גרסה ...  To the book