|
|
כבר דובר לעיל על הגישות האוטונומיסטיות לעומת הפטרנליסטיות ביחסים שבין הרופא לחולה . ההלכה היהודית שוללת ומבטלת את עקרון האוטונומיה עת עומד מולו ערך החיים , לכן אין ערך להחלטה כלשהי ליטול חיים של אדם , בין אם יחליט על כך האדם עצמו ובין אם אחרים יחליטו על כך ; כל החלטה רפואית שפירושה נזק לפרט תישלל אף אם נעשתה באופן אוטונומי . אין צורך בשום הסכמה , לפי ההלכה , מצד החולה לטיפולים הדרושים להבראתו , ואפילו ביום השבת וביום הכיפורים . גם החולה עצמו חייב לעסוק ברפואתו שלו , ואם נמנע מכך עליו הכתוב אומר ' ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש . ' יוצא לכאורה , שאפילו האדם עצמו אינו נחשב הבעלים על גופו שלו . וכך פסק הרמב"ם : ' גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בי"ד ולא מלקין את האדם בהודאת פיו , אלא על פי שניים עדים . ' הרדב"ז על אתר פירש דברים אלה וכתב ' ואפשר לתת קצת טעם , לפי שאין נפשו של אדם קניינו , אלא קנין הקב"ה , שנאמר : " הנפשות לי הנה . '" ואכן , על סמך דברים אלה פסק המגן אברהם ' אם לא רצה החולה לקבל התרופה , כופין אותו . ' ובאופן מפורש ונחרץ יותר , כתב הרב יעקב עמדין , בן המאה הי"ח : ודאי לעולם כופין...
To the book |
|
|