|
|
אחד מן הקשיים הניצבים בפני פוסק ההלכה העומד לפרסם תשובה או חוות דעת בכתב הוא חוסר הידיעה מי יהיו הקוראים , וכן חוסר היכולת להבהיר את דעתו בפניהם . אם בדיון פנים אל פנים בין הרב לשואל יכול הרב לתהות על קנקנו של השואל – מהי רמתו הדתית ומהי רמת ידיעותיו התורניות או רמתו האינטלקטואלית , ועל פי זה לנסח את תשובתו אליו – הרי בתשובה כתובה המצב שונה לחלוטין . אמנם באינטואיציה ראשונית נראה כי ההלכה צריכה להיות אובייקטיבית , אחידה ולכודה , שווה לכל נפש וללא קשר למי ומתי היא מופנית , ברם כבר בתלמוד אנו מוצאים הכרעות הלכתיות 162 טושו"ע , או"ח , סי' שלא הל' . א-ב המשתנות על פי הקהל המאזין להן . דוגמה לכך היא ההלכה בדבר הנאה ממעשה שנעשה בשבת , תוך חילול שבת : דתניא : המבשל בשבת , בשוגג – יאכל , במזיד – לא יאכל , דברי ר' מאיר . ר' יהודה אומר : בשוגג – יאכל למוצאי שבת , במזיד – לא יאכל עולמית ; רבי יוחנן הסנדלר אומר : בשוגג – יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו , במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים . בהמשך הדיון בגמרא אנו קוראים כי כאשר היה החכם התלמודי רב פוסק הלכה בסוגיה זו לתלמידיו היה מכריע כשיטת ר' מא...
To the book |
|
|