בתלמוד הבבלי , במסכת בבא מציעא דף נט ע"א , אומרת הגמרא : ' נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים ; ' הדבר נלמד ממעשה תמר , כלתו של יהודה . תמר נישאה לער , בנו הבכור של יהודה , ער עשה הרע בעיני ה' ולכן המיתו . תמר נישאה שוב , לאונן , בנו השני של יהודה , כדי שייבם אותה ויקים זרע לער שנפטר , ללא בנים . אולם , אומר הכתוב , ' וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע , והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו . ' התוצאה הייתה קשה – ' וירע בעיני ה' אשר עשה , וימת גם אתו . ' עתה , לאחר ששני בעליה של תמר נפטרו בדמי ימיהם , חל עליה דין ' אישה קטלנית , ' ויהודה חשש לתת לתמר את בנו האחרון , שלה , ולכן הציע לה , בלא שהתכוון לכך , להמתין בבית אביה עד שיגדל שלה ואז יוכל לייבם אותה . הימים חלפו , שלה גדל , אך תמר לא נקראה אל יהודה ולא ניתנה לשלה לאישה . תמר עשתה מעשה והתחפשה לזונה היושבת על אם הדרך ; יהודה לא זיהה שזו כלתו , בא עליה והשאיר בידיה ערבון . תמר הרתה ואנשי המקום האשימו אותה שהרתה לזנונים . יהודה פסק את דינה : ' הוציאוה ותישרף . ' תוך כדי הליכה למוקד תמר שלחה ליהודה את ה...
To the book