ב. חילול מעשר שני שאין בו שווה פרוטה על מעות הראשונות

בזמן שבית המקדש היה קיים היו כל ישראל ( להוציא כוהן או לוי ) מצווים על הפרשת תרומות ומעשרות . מהיבול השנתי הופרשה בראשונה תרומה גדולה לכוהן , ולאחר מכן הופרש המעשר הראשון , עשירית מהיבול שנותר , ללוי . בשנים , ב' , א' ד' וה' לשמיטה לוקח בעל היבול עשירית מהנותר , עולה לירושלים ואוכלה בטהרה , והיא הנקראת מעשר שני . אם אין באפשרות הבעלים לעלות לירושלים עם הפירות יכול הוא לחלל את הפירות על כסף בשוויים , בתוספת ' חומש מלבר' ( היינו 25 % מערכם , ( ועם הכסף יעלה לירושלים , ירכוש בו דברי מאכל ויאכלם בטהרה . אולם לא בכל מקום בירושלים ניתן לאכול את המעשר השני , אלא בפני הבית , ודבר זה נלמד מפי השמועה . בימינו , שאין בית המקדש קיים , אסור לאכול מעשר שני אפילו בירושלים , אלא קובעים לו מקום וקוראים לו שם . את קדושת הפירות ( כולל החומש מלבר ) מחללים על שווה פרוטה , אפילו אם הם שווים הרבה יותר ; ויכול אדם לקחת מטבע גדול , כגון שקל אחד , ולחלל עליו לפי מספר הפרוטות שבו . כאשר מתמלא כל סכום הפרוטות שבמטבע , יחלל את המטבע על פרוטה במטבע אחר , ועתה יכול לחזור ולחלל פירות 33 מהתורה אין שיעור לתרומה זו , ו...  To the book