|
|
בשני העשורים הראשונים לפעילותו הספרותית של הזז , שבסופם החל בכתיבת יעיש ( שנות העשרים והשלושים , ( המשך קיומו של היישוב היהודי בארץ היה אפוף סימני שאלה גדולים . הצלחתו של היישוב לגבש ולבסס חברת מהגרים הטרוגנית סביב מצע משותף של שפה , תרבות ואידאולוגיה הייתה מוטלת אז בספק . ככל שהתבססו מוסדות היישוב , ו״צברים״ ילידי הארץ הפכו לדמויות בולטות בתוכו , גדל החשש שמא החזון הגדול הולך ומתפרט לביורוקרטיה ״קטנה״ , וכי לא רחוק היום והפלגנות הפוליטית ( במובנה הרחב ) תפורר את החברה היהודית מן היסוד . על רקע זה ביקש הזז להמשיך את שהחלו בו קודמיו , סופרי התחייה , ולהוסיף לשרטט את דמותו של היהודי , ואף ליטול חלק בעיצוב חזונו ובהתוויית אופקיו האידאולוגיים . בפרויקט התימני בכלל וביעיש בפרט יש משום הנחת קווי יסוד משותפים לקהיליית העל היהודית העתידית בארץ ובתפוצות , על התפרטויותיה העדתיות , הפוליטיות ואף הדתיות . הזז ייחל לכתיבת ספר מעצב זהות ומכונן תודעה קולקטיבית , בדומה למעמדו של הספר העברי בספרות התחייה או למעלה מזה – בספרות היהודית שקדמה לה – בעידן שבו הייתה החברה היהודית חסרת טריטוריה או חיים מדינ...
To the book |
|
|