לשרוף את התופת – בעקבות ריב״ל ומלאך המוות

היעדרו של האל ממחוזות העולמות העליונים , המתוארים ברומן כמלאים במלאכים , ובכלל זה מהיכלות הפאר שבגן עדן , יוצר אפקט כפול של ציפייה שלא התממשה : מחד גיסא , בדידות קיומית של המיסטיקן העסוק בבקשה תמידית של האל הנעדר ובתשוקה להתאחד עמו , ומאידך גיסא , נוצר אפקט קומי של מרחב ״מונמך״ , שגם אם הגיבור מתייחס אליו ברצינות תהומית , הרי הקורא מפרש אותו כסיטואציה אירונית ומזהה בו יסודות הומוריסטיים . ככלל , הפער בין רצינותו של יעיש – המבקש לפעול גדולות ונצורות בעולמות העליונים והתחתונים ולהחיש את גאולת עמו – לבין האופן הילדותי , התמים מדי וחסר התועלת לרוב שבו מעשיו נתפסים בעיני קוראי הרומן , יוצר לא רק אפקט של גרוטסקה , אלא יש בו בהחלט גם כדי לעורר צחוק . סיטואציות קומיות ומעוררות גיחוך בהקשר זה ובהקשרים אחרים פזורות לאורך הרומן כולו . אולם כאשר בוחנים חלקים מסוימים מן הרומן לאורן של שתי תמות ידועות מן הספרות היהודית , מתגלים בקיעים מסוימים בהומור זה התוחמים את תפקודו ברומן , ומציבים אותו כחלק מתפיסה כוללת של ייעודן של הדמויות היהודיות תימניות בתוכו . התמה הראשונה היא סיפור "רבי יהושע בן לוי ומלא...  To the book