תימניות בספרות העברית החדשה: ייצוגי ״אחר״ רומנטיים וסטראוטיפיים

גורלה של דמות התימני בספרות העברית שנכתבה עד לשנות הארבעים , היה מעט שונה . מצד אחד , מראשיתה של ספרות התחייה ועד להופעתם של פרקי יעיש הראשונים בעיתונות ( 1883-1940 ) הופיעו אמנם עשרות יצירות ספרות : שירים , סיפורים קצרים ומחזות , שבמרכזן גיבורים תימניים , ועשרות נוספות שבהן התימנים הם דמויות משנה . על בימות התאטרון בארץ ניתן ייצוג לא מבוטל לדמות התימני במחזות ובפזמונים ( סטיריים בעיקר , ( אם כי לרוב לא בתפקידים ראשיים . גם כאן שימש התימני כנציג עיקרי של המזרחיות . קולם של הערבים המקומיים הודר כמעט לחלוטין , למעט יצירתו של משה סמילנסקי ויצירתו של יצחק שמי . מצד אחר , נראה כי סופרים שקדמו להזז התקשו לראות בתימני ״עברי אותנטי״ , והעדיפו להראותו כ״אחר״ תרבותי וחברתי , היוצא מן הכלל היהודי המוכר להם . בעבודתה על דמות התימני בספרות העברית , מציינת חיה הופמן כי עד להופעתם של סיפורי הזז נזקקו הסופרים העבריים לדמות התימני בעיקר מן השיקולים הבאים : בתקופת העלייה הראשונה – בעיקר משיקולים אידאולוגיים , כמופת לקיבוץ גלויות או לחיי עמל וחריצות על אף הקשיים ; בתקופת העלייה השנייה – כדמות שולית שאינה...  To the book