|
|
מסורת וחידוש ב"נבלה" של בודלר אותם הדברים שאנו מסתכלים בהם מתוך אי–נעימות , בדמויותיהם המדויקות בתכלית הדיוק אנו מתבוננים מתוך הנאה , כגון : צורות של חיות הבזויות ביותר ושל מתים , [ ... ] ובגלל כך נהנים הרואים את הדמויות , כי יש ומתוך הסתכלותם הם לומדים ומסיקים מהו כל דבר ודבר , כגון שזהו פלוני ; מאחר שאם במקרה לא ראה המסתכל קודם לכן את גוף–הדמות , הרי לא תהנהו הדמות כמעשי–חיקוי , אלא בגלל עיבודה או צבעה או בגלל איזושהי סיבה אחרת כגון זו . ( אריסטו , תשכ"ב : פרק ד ) נבלה היזכרי בדבר שראינו , נפשי , באותו בוקר קיץ יפה ומתוק : בתפנית המשעול נבלה נתעבת על גבי מיטה זרועה בחצץ , עם רגליה באוויר , כמו אישה תאוותנית , בוערת ומזיעה רעל , פתחה בשוויון–נפש ובציניות את בטנה המלאה אדים . השמש קרנה על הדבר המרקיב הזה , כאילו לצלות אותו [ מדיום ] בן רגע ולהחזיר מאה מונים לטבע הגדול את אשר הוא חיבר [ לפנים [; Une Charogne vous-Rappelez objet'l que nous v › mes , mon › me , Ce beau matin ete'd si doux : Au detour un'd sentier une charogne inf › me Sur un lit seme de cailloux , Les jambes en air'l , co...
To the book |
|
|