|
|
בראשית הפרק הנוכחי טענתי שבתגובה לספרות , תהליכי הסתגלות ותהליכים קוגניטיביים מושהים או משתבשים בדרך זו או אחרת . במקרה הנוכחי , החילוף מתסריט לתסריט מניח כקודמת התערבות דרסטית בהמרה האוטומטית ממבנה השטח למבנה העומק התחבירי . כן טענתי , שהאפקט האסתטי של מובאה 1 תלוי באורח מכריע בביטול האוטומטיות של ההמרה . כאשר אנו מחליפים מבנה עומק אחד במשנהו , אנו מחליפים , בו–זמנית , את תסריט " הארוחה המשפחתית" הטריוויאלי בתסריט ה"קניבליות" שאינו טריוויאלי ; אנו מתנסים – כפי שטענתי – בחילוף קיצוני של מערכים מנטליים , שאיכותו המודעת הייחודית היא חידוד . בה בשעה , נמנע מאתנו לשכוח את מבנה השטח הייחודי של המשפט הראשון , שהמפגש של שני מבני העומק תלוי בו באורח מכריע . ניתן עכשיו את דעתנו על בדיחות הזוועה כז'אנר ספרותי . ז'אנר זה יש לו מוסכמות ספרותיות משלו . יש בו דו–שיח תמציתי , בין אם לבנה בדרך כלל . הבן שואל שאלה או מביע בקשה שניתן לייחס להן שני מבני עומק , שניתן לשייכם לשני תסריטים שונים : האחד טריוויאלי למדי ונגיש בקלות ; חברו מכיל יסוד של זוועה . קהל שומעי הבדיחה מחיל אוטומטית את התסריט הטריוויאלי ...
To the book |
|
|