האני, הרגשות והעלילה בסיפורי עשן

גבריאל מוקד בסיפור " ברטה" שבקובץ עשן ( קובץ סיפוריו הראשון של אהרן אפלפלד , שיצא לאור בהוצאת "עכשיו" בשנת , ( 1962 מופיע הקטע הזה : שום ז › כר לא עלה בו , אף פרט שיכול היה להוליכו , לקושרו , העיניים ראו והוא הבחין בכול , עדיין מוגדל , כפי שנראה לו קודם–לכן . אבל לזכור לא זכר דבר . אילו היתה פורצת איזו תחושת אשמה היה הדבר מקל . הרגשה מעין זו לא הייתה בו באותו רגע . הכול כאמור היה רק מוגדל מן הרגיל , מקורב עד כדי לעורר סחרחורת . הוא פנה אל המורד , מנסה להפשיר את הקיפאון , לפתע החל חש את זרם החום בברכיו [ ... ] אט אט , כגירוי חריף , החל מחלחל הזיכרון סביב הצינורות הדקים של הרקות , הוא הליט את ראשו כחושש מהשתברות . צינה קלה הקבילה אותו בפתח החצר , המעיל הקצר היה מהודק לגופו . האור ברחובות היה דשן , עננים נמוכים טעוני אדמומית נרקעו בשמיים , צבעי הנחושת פיזזו על ראשי הבתים . הרחוב היה ארוך , מגולה , אפשר היה לראות את העצים בשדרה , זקופים להפליא [ ... ] אחרי כן ירדה האדמימות ונרשתה על הכבישים , ומקס ניסה לטבול את עיניו בה . ( עמ' ( 73-74 קטע זה אופייני לסיפורי עשן מבחינת היחס בין מידת הרגישו...  To the book