הכיסופים החולים לפשר בעקבות "שלושה" של אהרן אפלפלד

שרגא בר און כישלון העדות ספרות יפה בנושא השואה נחשבה ועודה נחשבת כאיזו עשייה חשודה , עשייה שאינה הולמת את רצינות הנושא . טוענים כי בנושא השואה אין משתעשעים במלים או בדמיונות , אלא מספרים דברים כהוויתם ובמדויק ככל האפשר . הזיכרון קדוש . היצירה מותרת בכל תחום , אבל לא בתחום הזה . בספרות העברית השתרשה עמדה שכתיבה ראליסטית על השואה צריכה לראות בשואה אירוע היסטורי מקודש שאין לגעת בו בכלי הסיפור הרגילים , אין להמעיט או להפריז בו ואין להשתמש בו בתור כלי או רקע למבע אמנותי או חווייתי ( אפקטיבי ) בדומה לאירועים היסטוריים אחרים . יתרה מזאת , בכתיבה בסגנון ראליסטי – בייחוד של סופרי שואה בני הדור הראשון אשר חוו את האימה – העיסוק בשואה לובש אופי תיעודי , ולעתים נדרשת בו דייקנות של ממש . בשדות ספרותיים אחרים הקריטריון התיעודי הדוק לביוגרפיות או ל"ספרות היסטורית , " ואילו בספרות השואה מושם לעתים קרובות דגש רב על אופי תיעודי לפרטי פרטים גם כשהעלילה בדיונית בעליל . כך ספרות הזיכרונות האישית 1 אהרן אפלפלד , " הניצולים , הזיכרון והיצירה האמנותית , " בשביל הזיכרון , 24 ( סיון-תמוז תשנ , ( "ז עמ' . 6 2 על ...  To the book