הלקסיקון והמבול אהרן אפלפלד ושיח הניצולים של התיבה הראשונה

רחל אלבק גדרון אהרן אפלפלד זיהה והגדיר , בתבנית החוזרת של סיפוריו , סוג חדש לגמרי של צער . זהו צער שלא ניתן לו מעולם תיאור בספרות , ואולי לא הוגדר מעולם כסוג של אבדן . הריהו צערם של האחרונים מסוגם , שאיננו רק יתמות , אלמנות ושכול , אלא הוא צער מילוני , לקסיקלי , צערו של הסימן . הריהו צערו של האבסטרקטי שאיבד את קיומו כקונקרטי . אחרון מסוגו הופך , בעצם קיומו כאחרון ויחיד , להפשטה , למילה . הוא קיים כסוג של התרוששות מהקונקרטיות . את הרגישות לרדוקציה שמגולמת בעיקרון הלשוני , את הצער החדש הזה , יברר המאמר . * סיפוריו של אהרן אפלפלד כסדרה מהווים ברובם רפטיציות על תבנית אחת , שהיא פורייה דייה עד כי אי–ההתפענחות שלה , אי יכולתה למצות את מובנה ולהעניקו כתובנה , קובעת את הכרחיות ההופעה של הווריאציה הבאה שלה בנובלה או ברומן הבאים , כמין העלאה חוזרת של הטראומטי ושל האשמה ; כמין אובססיה . נדמה כי סיפורי אפלפלד הם עבודת כפייה , גלגולו של אותו סלע שוב ושוב במעלה אותו הר . סדרה סיזיפית זו של סיפורים מבקשת את שיכוכה והיעלמותה , כאופק של גאולה . ברגע שבו ידעך הצורך בשחזור תבנית זו , ניווכח כי המספר של א...  To the book