בין הכתונת והפסים לסיפור חיים "כינון עצמי" באמצעות פעולות־דיבור

דורית למברגר לדבר עם מבויים סתומים על מול , על מובנו שהלך בגלות -: ללעס את הלחם הזה , ב 1 שני כתיבה . אין האדם רק פרודה נזילה בתהליכים היסטוריים אלימים אלא יש מלא , המחפש עד יאוש לא רק את 2 מקומו אלא גם את תיקונו . פתיחה — לדבר עם מבואות סתומים חוויות השואה הציבו אתגר , לעתים קשה מנשוא , בפני יוצרים והוגים אשר ראו ביצירה הלשונית מאפיין מרכזי של קיומם . כיצד אפשר לדבר או לפעול בשפה לאחר שה"מובן" גלה ? כיצד אפשר להשתמש בשפה כדי לסלול דרך כאשר ה"מבואות" סתומים ? הניסיון " ללעוס" את " הלחם הזה , " חוויות השואה , ב"שיני כתיבה , " לנסח במילים את חוויית השבר והחורבן , כמו שהציע צלאן , היא אתגר שיעילותו שנויה במחלוקת . מצד אחד , לשימוש בשפה פואטית לצורך חזרה ושחזור של החוויות יש אפקט תרפויטי ואף אפקט חתרני כנגד התרבות שהצמיחה את הזוועות ואפשרה לחולל אותן . מצד אחר , הביטוי 1 פאול צלאן , סורג שפה , עמ' . 109 2 אפלפלד , מסות בגוף ראשון , 'עמ . 99 3 סדרה אזרחי מכנה תופעה זו אצל פאול צלאן נגד–אסתטיקת" של אובדן . " ראו אזרחי , 1995 עמ' 22 בשפה מטבען , ויוצר לכאורה נרטיב אפשרי ( אחד מני רבים ) לחיים...  To the book