מכישלון לשכול — מסע הגוף במכוות האור

יקיר אנגלנדר טראומה וגוף מכוות האור מביא את סיפורה של קבוצת נערים , החל בתום השואה וכלה בגיוסם לצבא . מאמר זה מבקש לבחון את דרכי התמודדותם של הנערים עם חייהם שלאחר המלחמה , במציאות שבה עליהם לעצב מחדש את חייהם בהווה ואת יחסם אל מאורעות תקופת המלחמה והעבר שקדם לה ואיננו . הבחירה בגוף כאבן הבוחן ברומן מחויבת מן הרומן עצמו , בשל חוסר היכולת של הנערים לתקשר באופן מילולי . הנערים , שרוב שנות ילדותם עברו עליהם במלחמה , חסרים שפה רהוטה שהשימוש בה טבעי להם כדי שיוכלו לבטא את תחושותיהם . ישנם עוד שני היבטים להבלטת חשיבותו של הגוף ביצירה זו : א . תפקיד הגוף כאתר הזיכרון של הטראומה . ב . השמדתו של הגוף היהודי הגלותי ויצירת היהודי העברי החדש . סיפור חייו של אדם מורכב מעיבוד מאורעות העבר עם חיי ההווה ומהאפשרויות הפתוחות לפניו בעתיד . בתהליך התפתחות בריא הגוף הוא " אתר זיכרון" למאורעות אלה , והדבר מקבל ביטוי ברפלקסים , ברגישויות ובאופני הבעה שמופיעים בגוף . בתהליך כזה הגוף משמש רק אחד מאתרי העדות בעיצוב סיפור החיים , חוץ מזיכרונות העבר ורשמי ההווה . השילוב בין עדות הגוף ובין הזיכרון מעצב נרטיב בעל ר...  To the book