|
|
מבוא משחר ימי העולם , עת חטא האדם וקולל : "בזעת אפיך תאכל לחם " , נכנסה ההיסטוריה האנושית לסחרחורת של עמל בלתי - פוסק . אצים - רצים הם בני האדם ברחש נמהר , פונים כה וכה , מחפשים אחר מבוקש שאיננו . אך במעמקי אותו הרחש , בפנימיותה של אותה המרוצה , מחכה נשמת האדם לרגעי השקט , עת ינוח ויקשיב אך לרגע לקולה שלה . בין שני אלו - צורך חייו מחד גיסא , וצורך נשמתו מאידך גיסא מיטלטל האדם ומחפש מנוח . אנו פותחים ומציגים את בעיית העמל האנושי באופן כזה משום שהפער בין שני הצרכים הללו , של הגוף ושל הנשמה , הוא בעינינו הגורם המרכזי לקושי . לו היינו מדמים בנפשנו שעפר אנחנו ועפר חיינו כבהמה נדמינו , לא היה לנו כלל צורך לדון בעבודה ובמקומה בחיינו . והלוא איזו משמעות אחרת יכולה להיות חוץ מצורך חיינו זה ? ומדוע שנטריד עצמנו בצרכים של קיום בכבוד , צורך בשעות פנאי , שוויון וצדק בין בני האדם , אם לא מסתתר בתוכנו דבר מה שהיינו רוצים להביעו בסופו של יום , כשנפנים אנו מעמלנו ? היעלה על דעת מישהו לדון בצורך הדוחק בשעות מנוחה לדגי הים או לעופות השמים ? הנלך אל הנמלה ונלמדה מהו ערכו של יום השבתון ? מאז ומעולם האמין ה...
To the book |
|
|