יוסף יצחק ליפשיץ הרווחה במשפט התלמודי

א . מבוא במסגרת העיון בתפיסת הרווחה היהודית , עולה הטענה בדבר צדק חלוקתי בהלכה , כצדק הדוגל בשוויון הבא על חשבון זכויות הקניין . גם הנמנעים מקישור מפורש בין היהדות למשנה הסוציאליסטית , קובעים על פי ההשקפה של שורשי הקניין בהלכה את העקרונות שעומדים בבסיס יחסי פרט וחברה ביהדות . המתונים מצביעים על מחויבות ההלכה לעקרונות של צדק חברתי , אשר מאפשרים לפרט חירות עד גבול מסוים , ובה בעת מחייבים אותו לאחריות חברתית ולעזרה הדדית . טענותיהם מתבססות על מגבלות שמטילה ההלכה על הבעלות הפרטית , המצוות החקלאיות לעזרה לדל ומנהג הקהילות לכפות על מתן צדקה . האיסור לעבד את הקרקעות בארץ ישראל בשנת השמיטה והחובה להשיב את הקרקע לבעליה המקוריים בשנת היובל הצביעו על כך , שביהדות אין הפרט נתפס כבעלים ריבוני על נכסיו . טענה דומה נשמעה בדבר צדק חלוקתי על סמך פרשנות ההלכה " כופין על מידת סדום , " ולפיה רצון הבעלים שאינו מוכן לסייע למימוש רצון הזולת בטל , כאשר הוא עצמו אינו נפסד ממנו . הדיון כולו הוביל למסקנה , שתפיסת הקניין היהודית דוחה את הגישה הליברלית שרואה באדם ריבון מוחלט על נכסיו , כיוון שהיא מסייגת את זכות הק...  To the book