סוף דבר פקחו את עיניכם

בתנו אילנה הגיעה למצוות בקיץ . 1980 עדיין גרנו במנהטן , מתכננים את עלייתנו לאפרת , אך מדי קיץ היינו שוהים בקיבוץ עין - צורים , שאירח אותי על תקן מרצה - תושב . התעתדנו לערוך לאילנה שבת בת - מצווה בבית הכנסת " לינקולן סקוור " אחרי החגים , אבל ביום הולדתה השנים - עשר עצמו ערכנו מסיבה בקיבוץ . הוריה של אשתי הגיעו לחגוג איתנו . זה היה ביקורם הראשון בישראל . ותיקי הקיבוץ זוכרים כנראה עד היום את מראה של חותנתי הפורקת ארגזים על גבי ארגזים של מטעמים שהביאה מניו יורק , בלי לדעת שתבן היא מכניסה לעפריים . מהקיבוץ יצאנו יחד לטיולים מהנים ברחבי הארץ , ובכלל זה לגבעות המיועדות לאפרת , גאים להציג את הארץ שכבר הכרנו בפני " פופי דיוויד ופופי שרלוט " - סבא וסבתא , שבניו יורק היו חלק יום - יומי מחיי המשפחה שלנו . להפתעתי הנעימה , הוריה של ויקי נראו נרגשים מאוד מחלק זה של הטיול , ועל פניהם אפילו ניכרה הסכמה . חזרנו לניו יורק סמוך לפני ראש השנה . הוריה של אשתי באו איתנו לביתנו , לעזור לנו להתארגן , אך ברגע שנכנסו הסתערה חותנתי על הטלפון והתקשרה לאמי . אני זוכר את השיחה בעל - פה . " הלו רוז - זאת שרלוט . כן ...  To the book