בית שמאי ובית הלל

" אמר רבי אבא , אמר שמואל : שלש שנים נחלקו בית - שמאי ובית - הלל : הללו אומרים , הלכה כמותינו , והללו אומרים הלכה כמותינו . יצתה בת - קול ואמרה להם , אלו ואלו דברי אלהים חיים הן , והלכה כדברי בית - הלל " . ( ערובין יג , ב ) הקורא אגדה זו משתומם . איך יכולים שני יריבים נחרצים ועקשנים כמו הלל ושמאי לומר את אותו הדבר , לבטא את אותה האמת ? כיצד יכול שופט כל הארץ לעמוד לצדם של שני הצדדים , לתמוך בזה וגם בזה ? השסע האידיאולוגי בין בית הלל לבית שמאי הוא עצום : אפשר שאחד מהם צודק , אך איך אפשר ששניהם יהיו צודקים ? הלוא האמת אינה ניתנת לחלוקה , אם דבר אחד נכון משמע שההפך ממנו אינו נכון . אם כן , איך נוכל להבין את הפסיקה שניתנה משמים ? נמשיך . אם אכן נכונות שתי התזות באותה המידה , כיצד זה מעדיף אלוהים את זו של בית הלל על פני התזה היריבה ? מדוע נבחרה ההעדפה הבוטה הזאת של תלמידי בית הלל ? במה הם זכו שניתנת להם המילה האחרונה ? שאלה זו מופיעה בגוף האגדה עצמה וכך גם התשובה עליה . הלכה כמותם משום שהם ידידותיים יותר , סובלניים יותר וענווים יותר . הם מקפידים תמיד לציין את הטיעון של יריבם לפני שהם מפתחים...  To the book