הגישה המחקרית

במוקד פרק זה עומדת תקופת כהונתו של מני בבית המשפט העליון . תחילתה בהיענותו להפצרותיו וללחצו המתמשך של בן גוריון , בהחלטת הוועדה למינוי שופטים למנותו כשופט ב'עליון' ( בהליך חסוי , שלא מאפשר לנו לדעת אם השופטים התמידו בו בהתנגדותם המקדמית ולא ידוע אם או עד כמה היה בן גוריון מעורב בו , ( ובכניסתו לתפקיד בחודש פברואר 1962 בגיל חמישים וחמש . סיום התקופה בפרישתו לגמלאות בהגיעו לגיל שבעים ב . 1977 ניתוח תקופת השיפוט של מני מורכב מבחינה מתודולוגית וקשה במיוחד בשל העובדה שמני , בשונה מכמה מהשופטים בני תקופתו , כמעט ולא התבטא בכתב בתקופת שיפוטו או אחריה , בדרך של כתיבה אקדמית , כתיבת זיכרונות וראיונות , אלא רק בכתיבת פסקי הדין עצמם . כל אחת מהגישות המחקריות מוגבלת ביכולתה להשיב על שאלות המחקר שהוצגו בראשית הפרק . כלומר , עד כמה היה מני שופט בעל מאפיינים ייחודיים או חריגים , וככל שהיה כזה האם הדבר נבע מקולו הספרדי להבדיל מקולם של אשכנזים , מכך שלא ניחן בכישורים משפטיים הנדרשים משופט בית המשפט העליון או שהושתק על ידי עמיתיו האשכנזים שמינויו נכפה עליהם ? גישות אלה כוללות ניתוח כמותי של פסיקותיו , ...  To the book