אל־ארד והתנועה הלאומית הפלסטינית

בשנים שלאחר ' האסון של , ' 1948 התמוססה הישות המדינית הפלסטינית ואבד לפלסטינים הייצוג הפוליטי העצמאי . ייצוג הפלסטינים בליגה הערבית 47 רצועת עזה נמצאה בשלטון צבאי מצרי . הגדה המערבית סופחה לירדן , ותושביה , וכן פליטים פלסטיניים בגדה המזרחית , קיבלו אזרחות ירדנית מתוך רצונו של ומחוצה לה הופקד בידי מנהיגי ערב . במשך כעשור נדחקה שאלת הישות הפלסטינית לשוליים , נשלל מהפלשתינים הייצוג הפוליטי האפקטיבי , וניכרו במקביל גם סימנים של שקיעת הלאומיות הפלסטינית . בשנת 1959 העלה נאצר על סדר היום את שאלת הישות הפלסטינית כחלק ממהלך לרדיקליזם וללאומיות ערבית שביקש להנהיג . תהליך התעוררות זה הגיע לשיאו במאי שנת , 1964 עם הקמת הארגון לשחרור פלסטין בחסות מצרית , ובינואר 1965 עם תחילת מבצעי הפיגוע הצבאיים של הפת"ח , בראשות ערפאת ובתמיכה סורית , בתוך שטח ישראל . תקופת פעילותה של אל ארד היא תקופת מפנה פורמטיבית בהיסטוריה של הפעילות הפלסטינית מחוץ לישראל . האם יש להבין את הופעת אל ארד , פעילותה ומטרותיה , כחלק מתהליך זה ? ברמה הכללית , יש בוודאי קשר בין הדברים . שניהם הופעלו על ידי דור צעיר שביקש לצאת נגד המ...  To the book