שיחה שמינית הקול הוא הפרסונה

לעולם לא ייגמר , אלא אם כן ישימו לזה קץ באופן מלאכותי . הזיכרון צריך להימשך דורות , כמו שאנחנו זוכרים אלפי שנים את יציאת מצרים . בשבוע האחרון היו לנו יום השואה ויום הזיכרון , וכל השבוע עסקתי בליטוש סופי של תרגום לעברית ולאנגלית של שירי משוררים שנספו בשואה — גלנצברג כתב לי את מחזור השירים הזה , צלילי זיכרון , שיצא בדיסק של בית התפוצות . הנסיעות לגרמניה זה גם פגישה עם אנשים ששואלים : “ איך את מרגישה עם זה , " ? “ איפה היה אבא שלך " ? לפני עשרים שנה שאלו יותר מאשר עכשיו . לפי הגרמנית שלי ראו שאני באה מבית שיש לו קשר לגרמניה , למרות שלא היינו ממש בשואה . כבר הזכרתי קודם , שכאשר התחילו את “ הנומרוס קלאוזוס" ב , 1933 אבא שלי נזרק מבית הספר הטכני הגבוה בברלין . מצאתי את המכתב בין הניירות שמיינתי אחרי מותו , וקראתי בו כמה וכמה פעמים , עד שקלטתי שזה המכתב של הנומרוס קלאוזוס . הנה , כך נאמר בו : בהתאם לחוק נגד תפוסת יתר של בתי הספר הגרמניים ובתי הספר הגבוהים מתאריך 23 באפריל , 1933 ועל פי החלטות ההוצאה לפועל שנעשו כאן , אני מצטער להיות נאלץ להודיע לך , שהחל מסמסטר החורף 1933 / 34 אינך רשאי להמש...  To the book