זה לא אני, זה האני

לדברי פרויד סבוך יותר , הקשר ההזדהות בתצורת סימפטומים נוירוטיים ... נניח כי בנפשה של הילדה הקטנה – ובה ידובר כאן עכשיו – דבק סימפטום של מיחוש המטריד את אמה ... משל הסימפטום אומר : ביקשת להיות אמא – והנה את אמא , לכל המועט מבחינת הייסורים . זה המכניזם השלם להיווצרותו של הסימפטום ההיסטרי . אבל עשוי הסימפטום להיות גם אותו סימפטום שאצל הנפש האהובה ( כבדוגמה של דורה ) ואזי אומרים אנו בעל כורחנו כי במקרה דנן באה ההזדהות תחת בחירת המושא וכי בחירת המושא נסוגה לכדי הזדהות . DG , Antioedipus , p . 94 , p . 79 101 Kofman , 1980 , p . 14 102 DG , AntiOedipus , p . 93 , p . 78 103 104 פרויד , כתבים ה , עמש . 47 הזדהות נוירוטית , כמו במקרה של דורה ההיסטרית , מבלבלת בין נושא ומושא . האני מזדהה עם האובייקט כאילו היה האובייקט אני . פרויד מפרט , ״האני נוטל עליו את תכונות המושא״ . האני מדמה עצמו לאובייקט במקום לדמות עצמו לאני אחר , לאני שאמור לשמש מופת . ממשיך פרויד ואומר , ״בהזדהויות אלה עושה האני פעם אחת כמעשה האדם הלא אהוב , אבל פעם אחרת מחקה הוא את האדם האהוב״ . הזדהות נוירוטית , אם כן , יכולה לשמש א...  To the book