״היכן שזה היה, שם האני יהיה״

לתהליך הזדהות , כפי שפרויד מבין אותו , מורכבות נוספת . המטרה האקסטרפולטיבית היא להגיע להזדהות , שפרויד אומר עליה ש״אין לה ולא כלום מן העמדה הסבילה או העמדה הנשית ... זוהי עמדה זכרית מובהקת״ , לצדה , ״אחיזת מושא אמיתית כלפי האם , לפי טיפוס ההתרפקות ( attachment ) ״ . לילדה , פרויד טוען , שני קשרי זהות שונים המתקיימים בו בזמן . האחד קושר את הילדה אל דמות ההורה כנושא , כסובייקט , השני כמושא , כאובייקט . האחד מדמה את ההורה למופת בעבור הילדה ויש ללמוד להיות כמותו , והשני מדמה את ההורה למי שצריך להחזיק בו ולהיות הבעלים שלו . פרויד מסביר ש״במקרה הראשון האב הוא האדם שרצונך להיות כמוהו , במקרה השני היית מבקש שיהיה שייך לך״ . ההזדהות מהסוג הראשון קובעת מהי הדמות שהאני יאמץ ויפנים , כך שייהפך לכמוה או לאני בדמותה . ההזדהות מן הסוג השני קובעת מהו האובייקט שהאני יבקש להיות הבעלים שלו . במקרה זה האני מגדיר עצמו ביחס לאובייקט , האובייקט המיני בדרך כלל . ההזדהות מן הסוג הראשון היא הזדהות עם נושא , עם סובייקט . זו הזדהות שהופכת את הזה לסובייקט על ידי הידמותו של הזה לאני כסובייקט . ההזדהות מן הסוג השני ...  To the book