שדה בובואר עושה , אינה משנה את המצב או מאפשרת מודעות להשלכות נוספות . מיטשל מגיבה באופן אחר . היא בוחנת את הפסיכואנליזה בצורה חיובית ומראה שמטרת השיטה אינה כינון של חברה אדיפלית , אלא חשיפת המבנים האדיפליים הלא מודעים של החברה . אך בדומה לדברי דה בובואר , דברי מיטשל אינם מעוררים תגובה מספיקה . העלאה למודעות אינה מספיקה על מנת לשנות את המודחק . הידיעה שהחברה אדיפלית אינה מספיקה כדי לשנות את המבנה האדיפלי . ההפך הוא הנכון : היא מעודדת הפנמה ומטשטשת את היכולת לזהות מבנה זה . בנגשמין מנסה לשנות את יחס הגורמים בתוך המבנה האדיפלי , כך שהמאבק על הזהות וההכרה יתרחש לא בין הילד לאב , אלא בין האם לאב . אך שינוי תפקידים זה אינו גורם לשינוי מבני , והיחס נותר אדיפלי . חמור מכך , האם מתוארת כמי שרק באמצעות בעל היא יכולה , אולי , לזכות בזהות משל עצמה . כך , במקום להרחיב את האפשרויות העומדות לרשות נשים וגברים , אלו מצומצמות למאבקי כוח והכרה במשפחה . האימהות שוב מוצגת כאמצעי בלעדי לרכישת זהות בעבור נשים . ביקורתה של בנגשמין מחזקת את פעולת הדיכוי . באופן דומה אפשר לתאר גם את פעולתה של קריסטבה . בדומה למ...
To the book