נשי או לא גברי

סימון דה בובואר מנסחת ב 1949 את התנגדותה לפסיכואנליזה . כך היא כותבת : פרויד לא גילה עניין רב בגורל האשה ; אין ספק שבנה את תיאור האשה על פי תיאורו את גורל הגבר , והסתפק בשינוי מאפיינים מסוימים . קדם לו הסקסולוג מאראניון ( Maranon ) שהכריז : ״ אפשר לומר שהליבידו , כאנרגיה מובחנת , הוא כוח גברי מיסודו ... והאשה עושה רק את מחצית הדרך . פרויד אינו מרחיק לכת עד כדי כך ; הוא מודה שמיניות האשה מפותחת לא פחות משל הגבר , אך כמעט אינו חוקר אותה בפני עצמה . הוא כותב : ״באופן סדיר ותמידי הליבידו הוא מהות זכרית , בין שהוא מופיע אצל הגבר ובין שהוא מופיע אצל האשה״ . הוא מסרב לראות את הליבידו הנשי ככוח ייחודי . לכל אורך ההיסטוריה האשה הוגדרה ביחס לגבר ולא ביחס לעצמה , מסבירה דה בובואר . הדימוי של מהו הגברי משמש גם היום , כשישים שנים אחרי פרסום ספרה המין השני , להגדרת האנושי . האנושי על פי המודל הפרוידיאני הוא ההצלחה להתגבר על המגבלות המשפחתיות המונעות פורקן מידי מהדחף הילדי ליבידינלי הדורש לקבל תשומת לב מוחלטת מצד האם או האב . טענה זו על התעלמות ממאפייני ממד נשי וביטול ייחודו ביחס לזה הגברי – ליתר די...  To the book