הבניות בכל מקום

בטיפול , אם כן , פרויד עושה שימוש בהבניות אדיפליות , אך בו בזמן הוא פועל כאילו הבניות אלו אינן רק לצורכי טיפול אלא תוצר של הטיפול – כלומר , הן מה שהטיפול חושף . מצד אחד , פרויד מציע למטפלת לעשות שימוש בהבניה הבאה : יש לומר למטופל / ת , ״עד לשנתך ה ... ראית את עצמך כמי שאמא שייכת רק לך בלעדית , אך הנה הגיע הילד השני וזה גרר אחריו אכזבה עמוקה . אמא נטשה אותך לזמן מה , וגם אחר כך לא שבה להימסר רק לך״ . מצד שני , פרויד מסיק בסיומו של הטיפול את ההבניה הטיפולית : זו אמא שנטשה ; אמא שנלקחה ; אבא שלקח ; אבא ששלח . אמנם ההנחיה אמורה להיות טיפולית , אך היא נהפכת לתיאור שמכונן את הממשי וממשטר אותו . כפילות זו נכונה גם לגבי תהליך ההזדהות : מצד אחד תהליך זה מוצג מלכתחילה על מנת לאפשר טיפול , מצד שני התהליך מוצג כתובנה שאליה ניתן להגיע בסיומו של הטיפול . ההבניות נועדו לאפשר לפרויד כמטפל לזהות את מנגנוני ההתנגדות ולהתנגד להם על מנת לאפשר ״התגברות״ כלשהי על מנגנונים אלו , והמטופלים והמטופלות 31 פרויד , כתבים ה , עמש . 285 32 פרויד , הטיפול , עמש . 229 של פרויד הפנימו הבניות אלו ( יותר נכון , היו אמורי...  To the book