שוב

מאחורי ההעברה ומאחורי ההתנגדות פרויד מגלה את החזרה . פרויד כותב : עיקר משקלם של מאמצים אלה [ של הטיפול ] התרכז בהתנגדויות של החולה ; הבעיה שלפני הרופא הייתה עכשיו לחשוף התנגדויות אלו בכל ההקדם , להעמיד את החולה עליהן ולהניע אותו בכוח השפעה אנושית ( כאן מקומה של ההשאה [ סוגסטיה ] הפועלת בבחינת ״העברה״ ) לחדול מן ההתנגדויות . אולם אותה שעה נתברר ... כי גם בדרך זו אין להשיג כתומה את המטרה שהוצבה – להעלות את הלא מודע אל התודעה . החולה אינו מסוגל לזכור כל מה שמודחק בו , ואולי אינו מסוגל לזכור את המהותי דווקא , ולפיכך ... הוא אנוס עכשיו לחזור על המודחק כאילו הוא חווה הווית במקום שיזכור אותו כחטיבה של העבר , אפשרות שהייתה עדיפה בעיני הרופא . מטופל אינו יכול להיזכר בלא מודע כשם שמטפלת אינה יכולה לחשוף אותו . הלא מודע הוא הבניה של הטיפול , ולכן מה שעולה בטיפול אינו לקוח מהלא מודע אלא מחומרי הטיפול המודעים . מה שעולה בטיפול , באמצעות התכנים המודעים , הוא אופן ההתנהגות של המטופל המשמש את המטפל / ת לבנות את ״הלא מודע״ . המטופל , טוען פרויד , חוזר על המודחק בהתנהגותו והמטפלת מפרשת את התנהגותו כביטו...  To the book