התנגדות להעברה

כנגד מעמד ייחודי זה של המטפל / ת , יוצא לאקאן . ״העברה״ , הוא כותב , ״נהפכה למעוז הבטחה של המטפל ... והפרשנות , שנדחתה על מנת לאפשר להעברה לייצב עצמה , נהפכה עתה משנית להעלמתה״ . כינון ההעברה כפעולת הטיפול , מסביר לאקאן , מבטל את פעולת הטיפול של פרויד והופך את הטיפול לפעולה אחרת מזו המטפלת על ידי פרשנות . למעשה , מוסיף לאקאן , מה שמתקבל אינו פרשנות של התשוקות הבלתי מודעות של המטופל / ת אלא תוצר של תשוקות האנליסט : הפחד שלו , לא פחד מטעות אלא פחד מחשיפת הבורות שלו . הטעם שלו , שלא נועד לספק , אלא שלא לאכזב . הצורך שלו , שאינו לשלוט אלא שידו תהיה תמיד על העליונה . אין כאן כל קשר להעברה נגדית מבחינתו של המטפל . אין גם כל קשר להשלכות של היחס הדיאדי , אם המטפל אינו יכול להתגבר על כך , ואיך הוא יכול להתגבר על כך אם הוא תופס יחס זה כאידאל של פעולתו ? המטפל , מסביר לאקאן , מגלה את עצמו באמצעות ההעברה . ההעברה חושפת לא את הלא מודע של המטופל , אלא את הלא מודע של המטפל עצמו . מה שמכונה העברה הוא למעשה הפעלה לא מודעת של רגשות ותשוקות של המטפלת כלפי המטופלת ולא להפך . המטפלת מחויבת להתייחס אל רגשות...  To the book