מהומה על הלא כלום

באמצעות דימוי המראה , נכדו של פרויד המפעיל את עצמו כאני ופועל על עצמו , מכונן את זהותו ואת אחדות הדימוי של זהות זו . לאקאן אומר , ״עלינו להבין את שלב המראה כדומה להזדהות , במובן המלא שהאנליזה מעניקה למושג : כלומר , הטרנספורמציה שמתרחשת בסובייקט כאשר הוא נוטל דימוי״ . זוהי טרנספורמציה המכוננת את הילד / ה כסובייקט של השפה . היא אינה משנה את מערך העצבים הפנימי אך קושרת יחדיו את רוב מערך העצבים דרך צומת מרכזי אחד או מסלול ראשי . טרנספורמציה זו משנה את האופן שבו הילדה תלמד להתייחס לעצמה . זהו שלב הדומה לתהליך ההזדהות האדיפלית שפרויד מציין , אך הוא דומה לו בלבד . הוא דומה , שכן הוא מכונן את הילדה באמצעות אותה שפה , זו המעמידה אותה ביחס לכוחו של האב , או לסמכות האב במשפחה , אך אינו דומה , היות שזהות הילדה מבוססת על הפער בין מה שמתחולל במערך הנפשי לבין אופני ההתמודדות עם הפרשנות החברתית המייחסת זהות אדיפלית לאותה ילדה . לפרשנות חברתית זו קורא לאקאן ״חוק האב״ , להבדיל מסמכות האב וממעמדו הבלתי מעורער , שכן אלה המסמנים , ולא בהכרח המציאות , שעל פיהם לומדת הילדה לארגן את העצמי לכדי מסמן של אני . ש...  To the book