עולם הצלילים

לאקאן , אם כן , חוזר לפרויד במונחים של דה סוסיר . והוא עושה זאת על מנת לאפשר לסמן את השיח הפסיכואנליטי במסמנים שיבואו במקום המסמנים האדיפליים , הדומיננטיים בשיח , המשמשים את החוקרים / ות והמטפלים / ות , ויחליפו אותם . לאקאן מנסה לסמן את ה״פרויקט״ של פרויד במערך מסמנים , שהמסומנים שלהם לא יעלו לתודעה מסומנים מיניים בכל הקשר ומצב . גם אם ההקשר מיני , לאקאן מזהיר שלא כל הקשר מיני הוא על בסיס המשפחה האדיפלית האופיינית למשפחה בורגנית מודרנית . הוא חוזר למאמרו של פרויד ״מעבר לעקרון העונג״ . במאמר זה , העוסק גם בשאלות של טראומה וגם חוזר אל עקרונות ה״פרויקט״ , פרויד מזהה אצל נכדו בן השנה וחצי אירוע שהיה אמור להיות טראומתי . התינוק אינו בוכה כאשר אמו נוטשת אותו לכמה שעות , ופרויד המשמש שמרטף משחק אתו . הוא נותן לו רכבת לשחק , והתינוק זורק את הצעצוע שוב ושוב . עם זריקת הרכבת משמיע התינוק את הצליל ״אווו״ . פרויד , הסב , אוסף את הצעצוע שנזרק שוב ושוב תוך השמעת הקולות . לאחר כמה שבועות מגלה פרויד שהתינוק לומד למשוך בחזרה אליו את הרכבת הקשורה לחוט , ועתה משמיע התינוק את הצליל ״אההה״ . פרויד שואל את ...  To the book