על מה ההיסטריה?

בנספח ל״פרויקט״ מספר פרויד את סיפורה של אמה , נערה הפוחדת להיכנס לחנויות לבד . היא מספרת שהיא זוכרת שכשהייתה בת שתים עשרה היא נכנסה לחנות ושני המוכרים בחנות צחקו על בגדיה . היא ברחה משם בפחד . פרויד מוסיף שהיא זוכרת גם שאחד מהם גרם לה הנאה , הנאה שפרויד מזהה כמינית . לאחר כמה מפגשים , פרויד משחזר זיכרון קדום יותר : בשני מקרים , כאשר [ אמה ] הייתה ילדה בת שמונה , היא נכנסה לחנות קטנה לקנות ממתקים , והמוכר תפס את איברי מינה דרך הבגדים . למרות ההתנסות הראשונה היא הלכה בפעם השנייה ; אחרי הפעם השנייה היא הפסיקה . עתה היא גערה בעצמה על שהלכה בפעם השנייה , כאילו רצתה להתגרות ולעורר את התקיפה . מעבר להתעניינותו הרבה במיניות , במיוחד בגיל הרך , המעניין בפרשנותו של פרויד הוא התבססותו על טענות ה״פרויקט״ . את האירוע בגיל שמונה ניתן לזהות כטראומתי , היות שפשר המתקפה לא היה מובן לילדה , לא במובן המיני של האירוע , לא מדוע הוא התרחש או איך התרחש – כלומר , איך אמה הייתה אמרה להגיב – מה שמסביר מדוע היא יכלה לחזור למקום , שכן לא הבינה את הנסיבות או ההשלכות של מה שקרה . האירוע הטראומתי , הלא מובן לילדה , ...  To the book