דווקא טוב שהתפתית מכתב פרידה מאחותי, ברוריה

ברוריה אהובה , אני יושבת בקצה המיטה הזוגית שלך ושל רבי מאיר , מיטת כלולותייך שחוללה לפני דקות קצרות על ידי בעלך ותלמידו הצעיר . את מתרוצצת בחדר , ממהרת ונמרצת כדרכך . את פושטת את כותונת השינה שעטית על עצמך לפני דקות ספורות . הנה , מצאת גם את שמלת החתונה . את קושרת את הכותונת לשמלה הישנה שידעה שנות מאמץ , עלבון ומוות . את מתכננת להרוג את עצמך בתלייה בחבל אהבה זה . את מתכננת להרוג את עצמך בחנק . את דנה את עצמך בדין הנואפת . מקצה מיטת הכלולות הארורה והמערערת שלך אני רוצה לספר לך שאני יכולה לראות את הדרך שהובילה אותך לבחור במוות . אני רואה את הבדידות האיומה בה את נמצאת , בדידות ' איובית ' העוטפת את כל שנות חייך . אביך האהוב - האיש שילדותך ספוגה בלימוד ה תורה המשותף עמו - נטש אותך לטובת מאבק פוליטי ברומאים , ובנטישתו גרם גם למותה של אמך ולהגלייתה של אחותך . אחיך נהרג בתגרת בריונים , וכל המשפחה התנכרה לו . אם לא די בכל זאת , שני ילדייך נפטרו בנסיבות עלומות ביום אחד . מוות מסתורי תמיד מעורר ניסיונות פענוח , ושכנייך ריננו על כך שהילדים מתו כיוון שלא למדו תורה . לא פעם האשמת את עצמך על כך שלמדת...  To the book