|
|
מן המקורות לעיל נראה שהתגבשו במקורות ההלכה שתי גישות בסיסיות בעניין גר תושב . ראשית יש להדגיש שבתשתיתן של גישות אלו מונחת העמדה הבסיסית המכירה בשונות תרבותית מוגבלת בקרב בני ישראל , מאשרת אותה ונמנעת מלהטמיע לגמרי נכרים הגרים בארץ . הצד השווה בשתי הגישות הוא שהנכרי המתגורר בקרב ישראל נדרש לקבל על עצמו שבע מצוות הכוללות איסור עבודה זרה וחובות מוסריות כתנאי סף לאפשרות מגוריו בארץ . דרישה זו יוצרת מכנה משותף בסיסי השווה לכל יושבי הארץ , אשר רק על גביו ניתנה לנכרים המתגוררים בארץ אפשרות לשמר את שונותם . תשתית משותפת זו נתפסה בצורה שונה בשתי הגישות שכונו לעיל הגישה הלאומית והגישה האוניברסלית . לפי הגישה הלאומית שבע מצוות בני נח הן חלק מתורת ישראל . כל נכרי המבקש לשבת בארץ ישראל נדרש לקבל על עצמו לקיים שבע מצוות אלו כחלק מתורת ישראל ולהכיר בתורת משה כמקור סמכות המחייב גם אותו . מצוות אלו מוטלות עליו כתנאי לאפשרות ישיבתו בארץ , ולכן אפשר לראותן כחוקיה המינימליים של הארץ המחייבים את כל יושביה . קבלת מצוות אלו נעשית לפני בית דין של ישראל כדי להצהיר לנוכח 108 רמב"ם , הלכות מלכים י , יב . 109 סקי...
To the book |
|
|