פרק ראשון הגדרה

הזכות לחירות אישית היא אחת הזכויות הבסיסיות ביותר של האדם , והיא תנאי הכרחי ומוקדם לקיומן של רוב הזכויות והחירויות האחרות . מגמה זו עוברת כחוט השני בפסיקותיו של בית המשפט העליון ומודגשת גם כשבית המשפט עוסק בזכויותיהם של עצירים מנהליים . בפרשה שבה הוחזקו אזרחים לבנונים במעצר מנהלי שנים רבות ציין בית המשפט : החירות והכבוד מונחים ביסוד הסדר החברתי שלנו . הם יסוד לכל שאר זכויות היסוד [ ... ] על כן , מהוות ההגנה והשמירה על חירותו של הפרט ועל כבודו ערך יסוד הפרוס על דברי החקיקה כולם . ואכן , בלא חירות אישית יתקשה האדם להגשים את עצמו ואת מאווייו . כאשר חירותו של אדם ניטלת ממנו , אין משמעות רבה לחופש הביטוי , ניטלת הזכות להתאגד , ליצור , להתקשר עם שאר בני החברה ולעשות פעולות יום יומיות . שלילת החירות היא פגיעה חמורה באדם , ויוטב למדינה ולתושביה אם יובטח שחירותם של אזרחיה ושאר היושבים בה לא תופקע מהם ללא טעם ראוי וללא הליך הוגן . הגבלת החירות החמורה ביותר היא המעצר או המאסר . למדינה יש כלים רבים להגביל חירותו של האדם , מקצתם פוגעים בכבודו יותר , מקצתם מכבידים על שגרת יומו פחות , ואולם המעצר והמ...  To the book