ענבר לוי במסגרת מאבקה בטרור מדינת ישראל נוקטת אמצעים מאמצעים שונים נגד פלסטינים החשודים בפעילות טרור . המאמר בוחן את החוקיות ואת התועלת של שניים מהם — גירוש אל מחוץ למדינה ותיחום מגורים ( העברת אדם ממקום מגוריו הטבעי למקום אחר . במקרים הנבחנים כאן מדובר בהעברה מאזור יהודה ושומרון לאזור רצועת עזה . ( בהתייחס לאמצעי של גירוש , שבו השתמשה ישראל עד לשנת , 1992 המסקנה המתבקשת מן הניתוח המשפטי המוצג במאמר היא שיש מחסום אי חוקיות בלתי עביר . באשר לאמצעי של תיחום מגורים , שבו השתמשה ישראל עד ליישומה של תכנית ההתנתקות , המצב החוקי מורכב יותר , ואולם גם לו יש מאפיינים המטים את הכף אל עבר האי חוקיות . הבעיה העיקרית בנקיטת האמצעי של תיחום מגורים נובעת מהכוונה המקורית של אמנת ז'נווה , שמטרתה הייתה להעדיף מעצר בית על פני העברה של אדם ממקום מגוריו הטבעי למקום אחר . זאת ועוד , ניתוח המקרים שבהם השתמשה ישראל באמצעי של תיחום מגורים מלמד כי פעמים רבות הסיבה לשימוש באמצעי זה היא ענישתית ולא מניעתית — גם זה בניגוד לאמנת ז'נווה . יתר על כן , משיקולי תועלת ( ולא רק משיקולי אי חוקיות ) קשה להצדיק את השימוש בת...
To the book