|
|
בניגוד למקובל בדמוקרטיות רבות בולט בישראל היעדרם של מנגנוני דיווחיות ציבורית של היועץ המשפטי והפרקליטות . מדובר בפגם ממשלי חמור הנוגע לאושיות הדמוקרטיה . מהיבט זה הייתה לפרשת בר – און - חברון ) 1997 ( תרומה חיובית , שכן לנוכח לחצים ציבוריים , הדלפות מכוונות וגורלה האפשרי של הממשלה פורסמו בנושא חוות הדעת של היועץ המשפטי דאז אליקים רובינשטיין ושל פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל . לעומת זאת בפרשת הנשיא לשעבר קצב ) 2009 - 2006 ( בלט היעדרם של מנגנוני דיווחיות כאלה לציבור הרחב ואת מקומם תפסה חרושת של שמועות עיתונאיות - הן באשר לנסיבות שהצדיקו הגשת כתב אישום והן באשר לנסיבות שהצדיקו את הסדר הטיעון ולאחר מכן את הגשת כתב האישום המחודש בעקבות ביטול ההסדר . הנוהג הישראלי של הימנעות מדיווח פומבי הוא חריג בהיבט השוואתי - חריג לא רצוי . במרבית הדמוקרטיות המערביות מקובל דיווח של התביעה הכללית או של הייעוץ המשפטי לפני הפרלמנט , ויש לכונן הסדר דומה גם בישראל . לפי המלצתי יוגשו מדי שנה דוחות פעילות כללית של מוסדות הייעוץ המשפטי והתביעה הכללית לפני ועדת החוקה , חוק ומשפט של הכנסת כמו גם לאמצעי התקשורת . הכ...
To the book |
|
|