|
|
שני כללי יסוד בעבודתם של עורכי דין , המעוגנים גם בכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין , הם נאמנות של עורך דין ללקוחו וקיומו של חיסיון על מידע העובר מהלקוח לעורך הדין . הלקוח חייב להיות משוכנע שעורך הדין יועץ לו ומייצג אותו נאמנה וללא משוא פנים , ועל סמך אמון זה הלקוח יכול לגלות לעורך הדין את כלל הדילמות והמידע שברשותו . לעניין זה אין הבדל אם הלקוח הוא אדם פרטי המגיע לפגישה עם עורך דינו או אם הוא שר או מנכ"ל הנעזר ביועץ המשפטי לממשלה . העובדה שהיועץ המשפטי הוא ראש וראשון לנציגי שלטון החוק אינה פוטרת אותו מהדילמה האתית : כיצד לנהוג בשר או במנכ"ל שהוא אמור לקבל ממנו את מלוא החומר הרלוונטי בעניינו , לייעץ לו ולייצגו - ובמידת הצורך גם להפעיל נגדו הליך פלילי בעת ובעונה אחת . מנקודת מבטו של הלקוח אין הבדל אם הוא לקוח פרטי או שר : הלקוח חייב להיות משוכנע שמידע שיעביר לעורך דינו לא יימסר על ידו לרשויות התביעה נגדו . מצד אחד היועץ המשפטי הוא עורך דינו של הפוליטיקאי - למשל של ראש הממשלה , של שר או של סגנו בכל הנוגע למילוי תפקידיהם ; מצד שני אותו היועץ המשפטי עלול להיות גם חוקר ותובע בעניינה של האישיות...
To the book |
|
|